בס"ד

קראתי בעיון את דבריה של גב' סילבצקי רחל ב"ערוץ 7" מ 9.12.20.

בעיקרם – הרי היא מלינה ומתמרמרת על ריבוי הדיעות והגישות בנושא הקורונה. היא מציעה לפתור את כל הספקות בנושא בדרך ה"בטוחה": "כשאתה בספק ועלול לטעות, תבחר להחמיר ולא להקל". מכאן עולה תמיכתה בגישת ממשלת ישראל: דרך הסגרים וההגבלות הגורפות על כלל האוכלוסיה למרות המחיר הכבד – הכרוך בהם.

אני לעומת זאת, קורא מתחילת המגיפה, עוד במרץ – למקד את כל המשאבים, התושיה והכשרון הקיימים במדינת ישראל, במיגון המבוגרים ובעלי גורמי הסיכון בלבד. באוכלוסיה זו התחלואה הקשה והתמותה משמעותיים ויש לעשות הכל למונעם.  

לעומת זאת בקרב הצעירים והבריאים הסיכון למחלה משמעותית ולתמותה נמוכים ביותר ויש לאפשר להם חיי שיגרה תוך רכישת עמידות לנגיף. כך יושג במהרה עומק חיסוני והמגיפה תחלוף ותאפשר חזרה מהירה לחיים רגילים גם לאוכלוסיית הסיכון. בדרך זו נמנעת הפגיעה הכלכלית והאנושית הכבירה וניצלים חיים רבים.

גישת הממשלה –  שיטת הסגרים וההגבלות – מוטטה את הכלכלה , החינוך, התרבות והתיירות והשיגה רק את הארכת המגיפה ללא סוף, מה שכצפוי מביא בסופו של דבר – לעליה בהדבקת המבוגרים.  הסיבה: אוכלוסית הסיכון לא רק שלא זכתה במיגון המירבי אלא גם אינה יכולה להתבודד ולהסתגר ללא סוף והתחלואה והתמותה בה עולה. בנגיף המועבר טיפתית, שהרוב המכריע מהנדבקים בו הם אסימפטומטיים או עם מחלה קלה בלבד – שיטת הסגרים ו"קטיעת השרשרות" לא ניתנת למימוש.

סגר יקטין את ההדבקה שתחזור ותעלה בסופו. לכן כה צפוי היה הדיווח מהיום על התפרצות קורונה ב- 50 בתי אבות על ההשלכות הטרגיות המשתמעות מכך.

מכאן שגישת "בית שמאי", שמציעה גב' סילבצקי כלל אינה "הגישה המחמירה" במובן החשוב של הצלת חיים  אלא להיפך – היא הגישה שמגבירה את התמותה ובאופן המשמעותי ביותר.

 בנוסף: גב' סילבצקי קוראת לקצת ענווה ל"מומחים" למיניהם ותומכת ב"אמפטיה" כלפי ממשלת ישראל, ש"מתקבלות בה החלטות בסופן של ישיבות ארוכות וסוערות".

מאחורי גישתי לעיל, שהיא גם גישת "מודל הגיון בריא", עומדים מאות רופאים ומדענים בישראל, ועשרות אלפים בעולם כולו. 

 אכן צודקת גב' סילבצקי, שאין זה מחייב שגישה זו נכונה.

 אך זה כן מחייב בחינה מעמיקה, ההופכת כל אבן בנסיון לבחון את אפשרות יישומה – כי  אם אכן יש בה אמת, היא עשויה להציל חיים כה רבים ולמנוע סבל וחורבן אנושי בהיקפים אדירים.

 המציאות שונה:

 ממקורות פנימיים במשרד הבריאות אני יודע, שגישה כגישתי עלתה בתוך משרד הבריאות בתחילת המגיפה – אלא שהיא נחסמה אז ונחסמת גם היום ע"י ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, המונע כל אפשרות לדון בה לגופו של עניין.  איני יודע מה הביא את ראש הממשלה לנהוג כפי שנהג. איני בקי בתחום הפוליטי ואף איני חפץ להיות מבין בו. (עליי לציין שהצבעתי למען נתניהו בבחירות האחרונות, תמכתי בו ודנתי אותו תמיד לכף זכות. לא עוד)

מנהיגות אמיתית לא התגלתה בו במשבר הנוכחי:

אין קל מלהטיל סגרים  ומגבלות. הכל פשוט כשלא נוטלים סיכון.

כך אנו פוטרים את עצמנו מהצורך בהכרעה בעלת משמעות –  שתמיד כרוכה בספקות ובנטילת סיכונים – למען משהו, שחשיבותו גדולה בעינינו ולמענו אנו מוכנים להקריב. בן גוריון נטל סיכון עצום בהכרזה על מדינת  ישראל וכך גם בגין בהחלטתו להפציץ את הכור בעירק. שניהם מן הסתם התייסרו בספקות נוקבים, אך נטלו הכרעות גדולות וגורליות למען העם, שאותו כה אהבו.

אני מניח שנתניהו לא היה נוהג כמותם.

יועצי ראש הממשלה כפרופ' וקסמן, סגל, שוורץ, גזית, ברבש וראש המל"ל בן שבת – חסרי שמץ של חמלה על אלה שמשלמים את מחיר עצותיהם. הדבר ניכר בהיעדר כל נסיון מצידם להאזין בכנות ובפתיחות אמיתית לכל  דרך אחרת, שעשויה למנוע סבל רב זה. יועצים אלה – לא די שאינם משלמים שום מחיר אישי, אלא להיפך – הם זוכים בתהילה, ובאור זרקורים, שלא יכלו לחלום עליהם בשום דרך אחרת – אם לא היו מהדהדים את גישתו חסרת החמלה של ראש הממשלה.

 הלקח המר שהיה אמור להילמד מ"קיבעון בקונספציה", כפי שהיה במלחמת יום הכיפורים – לא נלמד כלל. המל"ל לא ממלא את תפקידו בהצגת עמדת "איפכא מסתברא" אלא להיפך – מעצים ומקצין את גישת רוה"מ, זו שאין בילתה. הכשלון החוזר והנשנה של הסגרים וההגבלות לא נלמד ובמקום להפיק לקחים מטעויות – חוזרים עליהן ומעצימים אותן.

בצער ובתקווה לקשב ולפתיחות

 ד"ר רוכברגר שמואל

ד"ר שמואל רוכברגר 10.12.2020 פרסומי תגובה