ד"ר אורי גביש הוא פיזיקאי, מומחה לבחינת אלגוריתמים ומודלים ויועץ בתחום הביו-רפואה 

פרופ'  אודי  קימרון  הוא  ראש  החוג  למיקרוביולוגיה  ואימונולוגיה  קלינית  בפקולטה  לרפואה,  אוניברסיטת  תל  אביב

 

במאמר הדעה שלו מיום ה 30 בספטמבר העלה   ד"ר גל חיימוביץ' מספר טיעונים, המצדיקים, לשיטתו, את מדיניות המגבלות והסגרים. המאמר מרכז מספר תפיסות, שאינן נדירות למרבה הצער, ושהינן שגויות מבחינה מדעית ואתית. להלן התייחסותנו אליהן.

ד"ר חיימוביץ' כותב שאנו ואחרים, "טוענים שהמגפה תדעך מעצמה לאחר הדבקה של כחמישית מהאוכלוסייה בגלל חיסוניות צולבת." הוא מוסיף שלמרות שמחקרים מראים שייתכן שאנשים שנדבקו בנגיפי קורונה מחוללי הצטננות, מפתחים תגובה חיסונית    מסוימת גם לנגיף החדש, לא הוכח שיש לכך השפעה כלשהי על חומרת המחלה – או על עצם ההדבקה. שחסינות צולבת עלולה לפעמים להוביל דווקא לתגובה מופרזת של מערכת החיסון. שהדבקה של כחמישית מהאוכלוסייה לא תגרום לדעיכת גל המגפה שכן סף חסינות העדר – אותו אחוז מהאוכלוסייה שאם ידבק ויתחסן יגרום לדעיכה ספנטנית של המגפה – גבוה בהרבה מחמישית.

כראיות תומכות הוא מביא מחקר אשר בוצע בצרפת ובו לא נמצא הבדל ברמות הנוגדנים לנגיפי הקורונה העונתיים בין ילדים אשר לא נדבקו בנגיף הקורונה החדש, ובין כאלה אשר חלו במחלת הקורונה בדרגות חומרה שונות ומחקר שבוצע על ידי חוקרים במכון ויצמן  אשר מסיק, לטענתו, שאין כנראה חיסוניות צולבת מבוססת נוגדנים שמגינה מפני נגיף הקורונה החדש. בנוסף, הוא מצטט מספר מחקרים המבוססים על סקרי נוגדנים או בדיקות מקיפות לגילוי הנגיף (PCR) אשר מצביעים על מקרים בהם אוכלוסיות קטנות )כמו צוותי ספינה, תלמידים בישיבה, אסירים( אשר שיעור ההדבקה בהן הגיע עד ל 85% אחוזים, ואוכלוסיות גדולות יותר כמו בשתי ערים בברזיל שם שיעור הנדבקים הגיע ל 40-66 אחוזים, ומסיק ש"אין כל בסיס מדעי לקיומו של רף של  20 אחוזי הדבקה ליצירת חסינות עדר – ויש שפע של דוגמאות סותרות.".

ד"ר חיימוביץ' טוען לאפשרות של הדבקה חוזרת בטווח קצר – שממנה נובע חוסר התוחלת שבהסתמכות על ההתחסנות הטבעית,    ומציין את   "הסכנות הלא ידועות של המחלה" שעלולות להתברר גם לאחר שנים. לסיום הוא מציין שקשה עד בלתי אפשרי להגן לאורך זמן על אוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה לתמותה מהמחלה ולכן הגעה לחסינות עדר באמצעות הדבקה "בלתי מרוסנת" של האוכלוסייה הבריאה עלולה לגבות מחיר כבד. ומכל אלה הוא מסיק שעד לפיתוח חיסון יעיל, אין מנוס מהפעלת הגבלות, בידודים, וסגרים.

נתחיל בלהבהיר שד"ר חיימוביץ' אינו מדייק בייחסו לנו את הטענה שהמגפה תדעך מעצמה לאחר הדבקה של כחמישית מהאוכלוסייה דווקא בגלל חסינות צולבת. הסיבות להערכה שהידבקות של כחמישית  מהאוכלוסייה תביא לדעיכת גל המגפה מבוססות על מספר רב של ראיות המשלימות זו את זו, )שחסינות מוקדמת לנגיף, צולבת, גנטית או אחרת, הינה רק אחת מהן:(

א. מסקרי נוגדנים במדינות השונות, ולמרות הזמן הארוך שעבר מאז פרוץ המגפה, בשום ארץ בעולם לא נדבקה יותר מחמישית מהאוכלוסייה, וזאת ללא תלות בסגרים ובהגבלות אשר ננקטו באותה ארץ, אם בכלל.

ב. בארצות רבות, במיוחד במזרח אסיה )אך גם באופן חלקי במזרח התיכון,( שיעור המתים למיליון איש, כמו גם שיעור הקטלניות )היחס בין מספר המתים למספר הנדבקים( של המחלה נמוך במיוחד. תופעה זו נצפית גם בארצות צפופות, מבוגרות, כאלה שלא הטילו סגרים, וגם בכאלה שבאזורים מסוימים שלהן הנגיף התפשט בחלק גדול של האוכלוסייה, ועל כן מהווה ראייה משמעותית ביותר לקיומה של חסינות מוקדמת, חלקית או מלאה, לנגיף.

ג. האופן בו מתפתחת בזמן עקומת הנדבקים )מנורמלת למספר הבדיקות המשתנה( ועקומת המתים אינו מתאים, כמעט באף אחת מאלפי התפרצויות המגפה, לצורת העקומה )האקספוננציאלית( הצפויה מנגיף המתפשט באוכלוסייה נטולת כל חסינות מוקדמת אליו.

ד. ראיות פיזיולוגיות מצביעות על מספר מנגנונים אפשריים של חסינות מוקדמת לנגיף, כאשר חסינות תאית צולבת היא רק אחד מהם, אם כי הראיות המדעיות לגביה הולכות ומצטברות.

ה. ראיות המצביעות על כך ששיעור הקטלניות של הנגיף הולך ויורד ככל שהנגיף מתפשט, גם, ובמיוחד, באותן האוכלוסיות שבהן עבר שיעור הנדבקים את רף עשרים האחוזים. תופעה זו נצפתה בכל אוכלוסייה בינונית או גדולה בה נחצה אותו רף.

ו. הטעויות היסודיות שנמצאו בבסיס הנחות החישובים הישנים של אחוז המחוסנים הדרוש לדעיכה ")סף חסינות העדר,(" והחישובים המתוקנים שלו, אשר אליהם נתייחס בהמשך,

סיבות א-ג ניתנות לתיקוף בחיפוש אינטרנטי זריז, לכן נרחיב רק לגבי ד-ו.

חסינות צולבת לנגיף

למערכת החיסונית שני נשקים-חכמים כנגד נגיפים: נוגדנים, המנטרלים את הנגיף, ותאי טי, חלקם תוקפים ומסלקים תאים הנגועים בנגיף וחלקם מסייעים בעירור מערכת החיסון. שני נשקים אלה יפעלו נגד מטרות שהם מכירים. נוגדנים יזהו חלקי מעטפת של הנגיף. במקרים אלה, גם אם נגיף חדש דומה ברובו לנגיפים קודמים, שינויים קלים במעטפתו עלולים להיות מספיקים לסכך עליו מפעולת הנוגדנים.

לעתים נדירות, חסינות צולבת מבוססת נוגדנים עלולה, אכן, להביא להחמרת המחלה, כמו במקרה של קדחת הדנגי, אך זהו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. החמרת המחלה בגלל נוכחות נוגדנים, היא, אגב, אחד המכשולים הבטיחותיים הניצבים בפיתוח חיסון מלאכותי ולכן ההסתמכות על הגעתו תוך פרק זמן קצר הינה בגדר הימור מסוכן.

לעומת זאת, קיומם של תאי טי המסוגלים לזהות נגיף חדש מצביע, בוודאות גבוהה, על קיום חסינות כלשהי כלפיו. ד"ר חיימוביץ התייחס לגרסה מוקדמת של מחקר שבסופו של דבר פורסם בImmunology Nature ושמחבריו קובעים כך:

"Furthermore, evidence was provided for a lower recognition frequency of cross-reactive HLA-DR EC in hospitalized patients compared to donors with mild COVID-19 course, which might suggest a lack of pre-existing SARS-CoV-2 T cells in severely ill patients.”

עורכי המחקר הראו שחולים בעלי חסינות צולבת מגוונת הראו מהלך מחלה קל, בעוד שלחולים קשים ככל הנראה לא הייתה חסינות כזאת. קביעה זאת למעשה עומדת בסתירה מלאה למסקנותיו של ד"ר חיימוביץ' שלפיהן "גם אם התופעה ]של חסינות צולבת של תאי טי[ קיימת, לא ידוע כיום אם היא אכן תורמת למניעת הדבקה בנגיף הקורונה החדש או מקלה את תסמיני המחלה".

על אף קביעה סותרת זאת, ובכל מקרה, אנו חוזרים ומציינים שהחסינות הצולבת, בין אם מבוססת נוגדנים או תאי טי, הינה רק אחת מכמה הסברים מנגנונים, גנטים ואחרים, לתופעה הנצפית של חסינות מוקדמת לקורונה, חלקית או מלאה.

המערכת החיסונית של ילדים שונה באופנים רבים מזו של מבוגרים ולכן התנהגותה אינה מהווה ראיה להיעדר או לקיום חסינות צולבת. בכל מקרה, אין כלל ספק שלילדים חסינות טבעית, לפחות חלקית, בפני נגיף הקורונה, עובדה הנתמכת בעשרות מחקרים ואלפי נתונים סטטיסטיים שנאספו במהלך המגפה.

יש לציין שלמרות שהתגלו עשרות מיליוני נדבקים בקורונה בתשעת החודשים האחרונים, עד כה דווח על מספר זניח ביותר של  אנשים אשר נדבקו  בה פעמיים, כאשר  הרוב הגדול של דיווחים אלה התברר כשגוי. העובדה שמספר זניח בלבד נדבק פעמיים מפתיעה, שכן באוכלוסיית נדבקים כה גדולה תמיד צפויים להימצא עשרות אלפי אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת או זיכרון חיסוני קצר טווח באופן יוצא דופן.

בניגוד גמור לבהלה המוגזמת המופצת על ידי  פרשנים שונים בתקשורת, והמתמקדת לרוב במקרים נדירים או בהסקת מסקנות ממחקרים סנסציוניים שלבסוף מתבררים כשגויים, אין כיום ראיות לכך שתופעות לואי ארוכות טווח של המחלה יוצאות מאד דופן  בחומרתן או בשכיחותן אצל  הנדבקים שאינם בקבוצת הסיכון, ביחס לסיבוכים שונים הידועים כנילווים  לזיהומים נשימתיים נפוצים אחרים. די להביא את מכתבם של כ50- מומחים בינלאומיים אל ראשי אגודות מקצועיות, הקובע חד משמעית שאין ראיות לקיומם של נזקים ארוכי טווח ללב כתוצאה מהדבקה בקורונה, ומציינים שלתקשורת תפקיד מפתח בהעצמת הספקולציות חסרות הבסיס הללו.

לסיכום: הראיות התצפיתיות מצביעות על קיום חסינות טבעית לנגיף הקורונה, חלקית או מלאה, אצל מרבית האוכלוסייה. הראיות הביולוגיות שנאספו עד כה מצביעות על כך שמערכת החיסון של מרבית האוכלוסייה מכירה את הנגיף ולכן אמורה להיות מסוגלת לבלום את התפשטותו ביתר יעילות. חובת ההוכחה שדווקא במקרה הנוכחי, מסיבה עלומה כלשהי, מערכת החיסון  תחליט להתעלם מהידע המוקדם שלה – חלה על כן על המטילים ספק בקיום חסינות זו.

מאידך יש לזכור, שחסינות כלשהי, בין אם מוקדמת, בין אם נרכשת בתהליך ההחלמה, ובין אם בעקבות חיסון מלאכותי, אינה מעניקה הגנה מושלמת מהדבקה. האפשרות להידבק ואף להדביק תלויה בבריאות הכללית של האדם ברגע ההדבקה,  בגורמים חיצונים סביבתיים כמו תנאי תברואה, צפיפות ומזג אויר, ובכמות החלקיקים הנגיפיים המועברים באירוע ההדבקה.

שיעור קטלניות הולך וקטן עם ההתפשטות

תפיסה שגויה נוספת,  המתבטאת  במאמרו של ד"ר חיימוביץ' והשגורה בפי  רוב המתנגדים לאפשר חיים נורמליים לצד הנגיף       לאוכלוסייה שבסיכון נמוך ממנו, היא שבגלל המספר הרב של הנחשפים, מספר הקורבנות הכולל יהיה גבוה, למרות הסיכון האינדיבידואלי הנמוך. על פי המחזיקים בתפיסה זו, לא קיימת חסינות מוקדמת, חלקית או מלאה, ולכן מספר המתים אמור להיות )במקרה הטוב בו מערכות הבריאות עומדות במעמסה(  מכפלה של שיעור הקטלניות הצפוי ושל מספר הנדבקים. בפרט, בתנאים סביבתיים קשים אשר מקלים על התפשטות הנגיף, שיעור הקטלניות יהיה גבוה מהרגיל.

ד"ר אורי גביש, פרופ'  אודי  קימרון 10.10.2020 פרסומי תגובה