שנת התרדמת והטמטמת, הזום והזמזום, החיסון והחיסיון. בואי תתקרבי. תני מבט אחרון במראה לפני שאת עוזבת. חשוב לי לפחות שתראי מה עשית. שנתחיל?
נתחיל:
2020 היא שנה שבה המונים האמינו בקיומה של מפלצת. לא בגלל שהם הביטו סביבם וראו מפלצת אלא בגלל שזה מה שסיפרו להם. היא שנה שבה המנהיגות במדינת ישראל בחרה במודע למוטט משפחות ובעלי עסקים קטנים כדי להרוויח, אולי, פחות מאומתים לנגיף שאומרים שהוא מסוכן וקטלני. היא שנה שבה המנהיגות במדינת ישראל בחרה להקריב צעירים כדי להציל את האוכלוסיה המבוגרת, מבלי להבין שבכך היא מקריבה גם את הצעירים וגם את האוכלוסיה המבוגרת.
ב- 2020 אנשים שהשתכרו חמישים אלף שקלים בחודש חרצו את דינם ואת גורלם של בעלי שכר מינימום ובעלי עסקים קטנים ודנו אותם לייאוש ולעוני. היא שנה שבה המנהיגות בישראל הינדסה תודעה והתקשורת סייעה לה. היא שנה שבה השתמשו במילה תחלואה עבור אנשים בריאים ובמילה מגפה כאשר אין ולא היתה מגפה.
2020 היא שנה שחשפה את הכמות המדאיגה של האנשים בארץ ובעולם שצייתנותם עיוורת, את הסגידה להלך הרוח, את הנאיביות. שנה שבה שוטרים רדפו אחרי אנשים בלי מסכה והמון צייתן ועיוור (אנחנו) חשב שזה בסדר.
2020 היא שנה שבה אנשים פרווילגים ושבעים הטיפו לנו להיזהר ולהסתגר ולהקפיד על מסכה ועל ריחוק חברתי, שעודדו את הפאניקה הציבורית כאילו היא כשלעצמה לא פוגעת אנושות בבריאות הציבור ובנפשו ובכיסו ובהיקף נרחב פי אלף מהנגיף הזה. הם עשו את זה במסווה של לקיחת אחריות ודאגה לזולת והתנהגות ערכית ומוסרית. של סולדריות. איך הם לא התביישו להשתמש במילה הזאת – "סולידריות".
2020 היא שנה שבה אנשים עטו מסכות גם על העיניים. וגם על האוזניים. הם קמו בבוקר, כל בוקר, ושמעו ברדיו או בטלוויזיה על מספר מאומתים יומי, כאילו למספר הזה יש משמעות כלשהי. אחר כך הם הלכו לספר על זה לחברים שלהם בעבודה. כאילו למספר הזה יש משמעות. כלשהי.
היא שנה שבא נכנסנו לסגר. ויצאנו מסגר. ושוב נכנסנו ושוב יצאנו והכי הזיה עשינו את זה בהדרגה ובהתאם לממדי ה"תחלואה". ככה בעלי האינטרסים יצרו עבורנו מצג שווא שיש מתווה יציאה מסגר ומתווה חזרה לסגר, כאשר בפועל אין ולא היה שום מתווה כזה, שכן כמות המאומתים לעולם תלויה בכמות הבדיקות. רצו הרבה מאומתים – בצעו הרבה בדיקות.
והיא הצליחה להפנט אותנו, 2020. היא הוכיחה לנו כמה ההתמכרות לפחדים מסוכנת, לפחות כמו התמכרות לסמים. היא שנה שבה ראינו כיצד אנשים רציניים ואינטליגנטים יושבים באולפנים ומדברים במושגים של גל ראשון וגל שני וגל שלישי כאשר כל הגלים האלה הם תוצאה בלעדית של כמות הבדיקות. כמו גם מיקום הבדיקות כמו גם תמהיל הנבדקים כמו גם תמהיל המעבדות.
2020 היא שנה שבה הכול התגלה אינטרסנטי, נאלח, מושחת, והתקשורת, אלוהים התקשורת, במקום לשאול את השאלות המתבקשות ולהתעקש לקבל תשובות, התיישבה שם על הכורסה הנוחה שלה כדוברת בעלי האינטרסים.
2020 היא שנה שחשפה נתון מדכא במיוחד: כמות האנשים שמסוגלים לחשיבה עצמאית וביקורתית היא מזערית. כמות האנשים שמוכנים לשאול את עצמם שאלות היא אפסית. היא שנה שבה חילוניים הפכו לבעלי תשובה והפנו גב לשאלה ולהטלת הספק. היא חשפה את הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לתמרן אותנו, ולגייס אותנו, עבור כל גחמה ועבור כל אינטרס מזדמן.
כי מילא המניפולציות, הנתונים המעוותים, המנופחים, השקריים. מילא השחיתות וכוונת הזדון. הטרגדיה האמיתית שנחשפה בשנת התרדמת הזאת היא הצייתנות העיוורת שהביאה אנשים לכאורה חושבים לבצע את הפעולות המוזרות הבאות:
להתראיין ל"שש עם עודד בן עמי" ולהסיר את המסכה רק כשפונים אליהם בשאלה, להקפיד על שני מטר עם הזולת כי הזולת חולה ומדבק, ללכת באוויר הפתוח עם מסכה, לנהוג ברכב לבד עם מסכה, לפחד לצאת לים ולפארקים, לא בגלל אימת הדוח כי אם משום אימת הקורונה. בים יש קורונה ובבית ובסופר אין. היגיון שכזה.
2020 היא שנה שבה המדינה בחרה למוטט את הכלכלה בידה האחת ולבזבז מיליארדים על בדיקות קורונה מיותרות בידה השניה. היא שנה שבה אנשים בוגרים ורציניים ישבו באולפנים ודקלמו שטויות כמו "קטיעת שרשראות ההדבקה" תוך שהם יודעים שזה שטויות. איך הם לא התביישו לעשות את זה?
ב-2020 דיווחה ה"עמותה לנוער בסיכון" על אפקט "פי 3" בכל גורמי הסיכון: בשימוש באלכוהול, בשימוש בסמים, בדיכאון ובחרדה, בבדידות, בדיווחים על אלימות פיזית, מילולית, מינית. בניסיונות הפגיעה העצמית. 2020 הביאה לעליה חדה בפונים לשירותי הרווחה, לשוק האפור, להקפאת המשכנתאות, והיא היתה לארץ שיושביה היא אוכלת. היא מוטטה עסקים, תרבות, חיים. גזמה בפראות ענפים שלמים ומרכזיים במשק הישראלי ובהוויה הישראלית ובשם הדאגה לבריאות גזלה כל מה שחיוני לבריאות שלנו: בריכות שחיה, חדרי כושר, ים, פארקים, גני שעשועים לילדים.
2020 היא שנה שבה המדינה בחרה לבזבז מיליארדים על סגרים אכזריים, נגועים באינטרסים אישיים, זרים, נפשעים, במקום להפנות עשירית מהמיליארדים הללו לחיזוק בתי החולים. אגב בתי חולים, תשמעו סיפור שקרה ב-2020:
איש אחד בשם לביא יוסף פרסם בפייסבוק שלו פוסט שמתאר איך רשמו את אביו כנפטר קורונה אף שהוא לא נפטר מקורונה. סטטוסים מצייצים שיתפו את הפוסט שלו ובתגובה זכו לשטף תגובות כמו:
יו. בדיוק מה שקרה עם אמא שלי.
וואלה. בדיוק מה שקרה עם סבתא שלי.
כי 2020 היא שנה שבה בתי חולים רשמו נפטרים כנפטרי קורונה אף שהם לא נפטרו מקורונה. לא בטעות ולא במקרה. שיטה. וזה לא עניין את נדב אייל ואת דפנה ליאל ואת איילה חסון. זה לא היה נראה להם סיפור מספיק חשוב לעסוק בו.
2020 כל הזמן ניסתה להבין כמה "מתים" לה מהקורונה מבלי להבין שכמות הנרשמים כמתים מקורונה קשורה ישירות לכמות החיים ממנה: תאגידי פארמה, יצרני חיסונים, סוכני חיסונים, מנהיגים מושחתים, משקיעים, טרמפיסטים משוחדים, תקשורת צהובה, קרן מרציאנו. היא שנה שבה כל אחד מבעלי האינטרסים גזר את הקופון שלו בעודו מספר לעצמו שהוא במשימת חייו. שליחות.
ב-2020 ביטלה מדינה ישראל את העיר אילת. היא ניתקה אותה מצינור החמצן שלה. אילת ההמומה, הבוכיה, המדממת, הנבגדת, התחננה על חייה כאשר אמרה לה:
ישראל, תתעוררי, גרים אצלי אנשים. בני אדם.
השיבה לה מדינת ישראל:
ידוע אחותי. תתמודדי.
אמיתי. ככה היא אמרה לה.
אפשר לומר על 2020 שהיא נכשלה בראייה כוללת אבל הכישלון שלה גדול אפילו מזה. היא נכשלה בראייה. נקודה. היא לקתה בעיוורון. היא קידשה את המסכה מבלי לבדוק את יעילותה, היא קידשה את בדיקת הפי.סי.אר תוך התעלמות מאמינותה והיא קידשה חיסון ניסיוני שקיבל אישור חירום בארה"ב כאשר עבור מרבית האוכלוסיה הוא במקרה הטוב מיותר.
2020 היא שנה שבה חוק הפך לפשע, שקר הפך לאמת, פייק הפך לניוז. שנה שבה כל הזמן ניסו למכור לנו עליה בתחלואה בזמן שמחלקות הקורונה היו ריקות והמידע הזה הוסתר מהציבור. היא שנה שבה כל מי שביקש לבדוק ולשאול ולהתריע ואפילו להזיע כדי ללקט נתוני אמת, סומן כמכחיש קורונה או מכחיש מדע או קונספירטור.
ב2020 עמדתי בתור לקופה בסופר-פארם כאשר לפניי אדם שחי בסרט שני מטר. הוא דפק לי מבט עם רצח בעיניים ואמר לי: אתה מוכן להתרחק ממני בבקשה!
התרחקתי.
ב-2020 החליט ארגון הבריאות העולמי לבטל תופעת טבע – חיסון עדר. בכתביו הוא מחק איזו שורה והוסיף איזו שורה ועל ידי כך השיק את הקביעה החדשה: חיסון עדר אפשר להשיג מכאן ואילך רק באמצעות חיסונים. כאלה שקונים בכסף. הרבה כסף. והתקשורת – לא שאלה שאלות. נהפוכו:
ב-2020 התקשורת עשתה הכל כדי להחביא את ההצלחה של בני ברק, את חיסון העדר, את המתים שמסרבים למות ואת ה"חולים" שמסרבים להיראות חולים. בהתחלה היא הגיבה במבוכה, בהמשך התעלמה, ולבסוף חזרה לטריק המוכר: הפגזה בכמות הבדיקות – מציאת מאומתים – זריעת פאניקה – נדב אייל – וראו איזה פלא:
למעיני הישועה של בני ברק לא מגיעים חולים. תבדקו אותי ותבדקו עכשיו. לפני שיספרו לכם שזה הודות לחיסונים.
2020 הפכה את כולנו לאחד. כולנו שוחד. כולנו מרמה. כולנו הפרת אמונים. היא הכינה את הקרקע היטב לקראת הזוועה שאנחנו הולכים לראות ב-2021. זו תהיה שנה שבה יהודים יחזרו לשמוע שהם מפיצי מחלות. מפי יהודים. במדינת היהודים.
מחבר הספר 'סוד הסמכות ההורית', אתר סופר דדי

דני גיל 9.01.2021 מאמרים

מחבר הספר 'סוד הסמכות ההורית', אתר סופר דדי