מצב חירום בשל נגיף קורונה

חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' – חלקים נבחרים

אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.

כל אדם חופשי לצאת מישראל.

כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

'חוק זכויות החולה' – חלקים נבחרים

לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –

  1. האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

  2. תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

  3. הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

  4. סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

  5. עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

אני חושב שהרוב המוחלט של האנשים יסכימו איתי שבתקופה בה אנו חיים ישנה פגיעה בחוקים הנ"ל.

לגבי חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' –

לגבי הסכמה מדעת –

כשאדם קיבל/מקבל את החיסון –

כמו שאמרתי, רבים יסכימו איתי על הנ"ל, אך מיד יוסיפו –

"אבל איתן, אם תקרא ביסודיות את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו תראה שאפשר לשלול ולהגביל זכויות אלה בתקנות שעת-חירום. כל מה שכתבת למעלה זה באמת דברים חשובים מאוד, אבל היום אנחנו בשעת-חירום, ואין לנו ברירה אלא לשלול/להגביל חלק מהזכויות האלה. ככה זה בשעת-חירום."

ואכן, מדינת ישראל נמצאת כבר שנה תחת 'מצב חירום מיוחד בשל נגיף הקורונה'.

מתוך ההכרזה על מצב חירום זה –

שוכנעה הממשלה כי יש סיכון ממשי להתפשטות רחבה של נגיף הקורונה ולפגיעה משמעותית בבריאות הציבור ובשל כך מתחייב לנקוט פעולות מכוח הסמכויות הקבועות בחוק זה, רשאית היא להכריז על מצב חירום בשל נגיף הקורונה; לא תכריז הממשלה כאמור אלא לאחר שהובאו בפניה עמדת שר הבריאות וחוות דעת מקצועית מטעם משרד הבריאות בעניין.

כלומר, הממשלה מכריזה על מצב חירום אחרי ששר הבריאות וחוות דעת מקצועיות מטעם משרד הבריאות הובאו לשולחנה.

עד כאן, יופי. רובנו מסכימים על הנ"ל.

מכאן והלאה אני לא יודע מי יסכים איתי על מה. אשמח לשמוע מכם בתגובות/בהודעה פרטית.

אזרחים טובים של מדינה דמוקרטית מבינים שמצב-חירום, מצב בו יש פגיעה בזכויות בסיסיות (כולל זכויות המעוגנות בחוקי יסוד) זה מצב מאוד-מאוד-מאוד בעייתי. ובעצם, מחובתם האזרחית של האזרחים הטובים להבין בשם מה שללו מהם ומחבריהם את הזכויות הבסיסיות שלהם.

נניח שאנחנו מסכימים על הנ"ל. מכאן מתבקשת שאלה והיא – מה זה אומר? מה אמור לעשות האזרח הפשוט ברגע שהממשלה שלו הכריזה – 'אנחנו במצב חירום'?

התשובה שלי היא –

  1. טוב יהיה שכל אזרח יעשה חקירה עצמאית.

    כן, כן, לדעתי, טוב יהיה לכולם אם כל אזרח יהיה חוקר ברמתו – טוב יהיה אם כל אזרח יהיה אדם שחושב בצורה עצמאית וביקורתית בנושא הזכויות. הוא צריך להשתכנע שאכן מדובר במצב חירום. הוא צריך להקדיש לכך זמן, לחפש במקורות מידע שונים, ולהקשיב לדעות השונות.

  2. טוב יהיה שכל אזרח יהיה חשדן בחקירה שלו.

    מדוע? כדי לתת תשובה נקפוץ להמשך הפסקה לעולם מקביל ובו מדינה מקבילה – בעולם המקביל, במדינה המקבילה, טובת הציבור לא עומדת לנגד עיני השלטון, אלא מניעים זרים יהיו אשר יהיו. בעולם המקביל הזה, במדינה המקבילה, המניעים הזרים של השלטון באים על חשבון הציבור ובעצם דוחפים אותו לפגוע בציבור בדרכים כאלה ואחרות. איך השלטון יכול לעשות זאת? נכון, אחת הדרכים שתאפשר לפעול לטובת מניעים זרים שאינם טובת הציבור היא להגדיר מצבי-חירום כאלה ואחרים, המאפשרים לשלטון טווח פעולה נרחב על חשבון הציבור. במציאות המקבילה הזאת, השלטון המקביל ימצא את המומחים המתאימים עם התארים המתאימים כדי לתת את חוות הדעת המתאימות שיכניסו אותנו למצב חירום. ולכן, לדעתי, טוב יהיה אם כל אזרח יהיה חשדן, ויטיל ספק בחוות הדעת של המומחים מטעם השלטון. לדוגמה, אם השלטון מכריז על מצב חירום סביבתי, טוב יהיה שהאזרח הפשוט ייחפש את דעתם של מומחים מתחום הסביבה שאין להם קשר למשרד לאיכות הסביבה או לגוף שלטוני אחר. ואם השלטון מכריז על מצב חירום בריאותי, טוב יהיה שהאזרח יטיל ספק בחוות הדעת של אנשי משרד הבריאות, וייחפש להקשיב גם לדעתם של מומחים מתחום הבריאות שאינם קשורים למשרד הבריאות.

ובחזרה למציאות הישראלית של היום.

אחת השאלות שצריכה לעלות בחקירה העצמאית של האזרח הישראלי בימים אלה היא – מתי ייגמר מצב החירום? נניח שהאזרח שלנו השתכנע שהגיע לעולם נגיף חדש ומסוכן, ולכן נכון יהיה לפגוע ולשלול כל מיני זכויות. חשוב גם לשאול – עד מתי? מה צריך לקרות כדי לצאת ממצב החירום הזה?

אם תשובת השלטון לשאלה הזו היא שנשאר במצב חירום "עד שנדע מספיק על הנגיף כדי לחזור לשגרה בטוחה" או "עד שהמגיפה תחלוף", טוב יהיה אם האזרח שלנו יבין שאלה בדיוק תשובות המתאימות למדינה המקבילה בעולם המקביל שהזכרנו קודם. בטח ובטח אם אלו יהיו התשובות שנה לתוך מצב החירום. הרי ידענו וירוסים חדשים ומסוכנים יותר מנגיף הקורונה. ומבחינת ידע, המחקר הפרטי של האזרח שלנו טוב שיביא אותו להבנה שיש סביבנו המון וירוסים עונתיים נשימתיים, ושבעצם הרפואה לא יודעת עליהם יותר מדי, ושמעולם לא השקענו כל-כך הרבה אנרגיה וכסף בניסיונות 'להתגונן' מפניהם. מה זה אומר שהמגיפה עדיין כאן? איך מודדים זאת? הרי בכל שנה יש מגיפת שפעת, ויש עוד המון מגיפות של וירוסים עונתיים אחרים שאנחנו בכלל לא מתעסקים איתם. האם מגיפת השפעת 'חולפת'? הרי היא איתנו כל שנה. האזרח החוקר שלנו טוב שיבין שתמיד אפשר לטעון "אנחנו לא יודעים מספיק כדי לחזור לשגרה בטוחה", ותמיד אפשר לטעון "המגיפה עדיין כאן". טוב יהיה אם האזרח הפשוט שלנו לא יסתפק בתשובות האלה.

אז, חברים יקרים,

אני רוצה לשתף אתכם במסקנות המחקר הקטן שאני עשיתי – אולי זה יעזור לכם עם המחקר שלכם. הרי עיקר המחקר הוא להקשיב לאחרים. שימו לב, אני משתף כאן במסקנות, ולא בתוצאות – עייפתי אתכם מספיק בשביל מאמר אחד. את התוצאות השונות שאני מגיע אליהן אני מנסה להנגיש בדרכים שונות, בניהן פוסטים בפייסבוק ושיתופים בטוויטר (אחד החלומות שלי הוא ליצור סרטונים מקצועיים קצרים המשלבים אנימציה שינגישו מידע בנושאי בריאות בכלל, וספציפית באירועי השנה האחרונה). יצא כך ותחום הבריאות הוא התשוקה שלי כבר יותר מ-10 שנים. בשנים האחרונות אני לומד רפואה באוניברסיטה העברית. כך שהוכרז מצב חירום בתחום שלי.

עוד כשהכל התחיל, כשהכניסו את המדינה לסגר הראשון לפני כשנה, כל הסיפור הרגיש לי מסריח, לא מידתי, ולא ראוי רפואית/מדעית/בריאותית. שאלתי שאלות. חיפשתי תשובות. כבר לפני כשנה, ב-24.03.2020, כתבתי בפייסבוק את מסקנות המחקר הראשוני שלי שהיו – ממש לא שכנעו אותי. כבר אז ממש לא השתכנעתי שיש צורך במצב החירום ובפגיעה הקיצונית בזכויות כל-כך בסיסיות. (מוזמנים לקרוא בקישור הבא – https://www.facebook.com/eitan.marchand/posts/10157972496642936)

מאז עברה שנה, ובכל השנה הזאת לא היה רגע אחד שבו חשבתי שיש הצדקה למצב החירום.

לסיום, יש לי בקשה שמופנית לכל ישראלי וישראלית באשר הם – אנא, עשו/המשיכו את המחקר הפרטי שלכם. ואם לא מתאים לכם לעשות מחקר, אז אני מבקש מכם שתבדקו לעומק רק נושא אחד קטן. אני מבקש שתשאלו "מה צריך לקרות כדי שמצב החירום יסתיים?", ושלא תפסיקו לחפש עד שתקבלו תשובה שתניח את דעתכם. אני חושב שלכל אחד ואחת מאיתנו חובה אזרחית לעשות זאת. וזה בתור אזרחי מדינה דמוקרטית שרוצים בטובת המדינה, בטובת הציבור, בטובת משפחותינו, בטובת חברינו, ובטובתנו האישית.

אם אתם חושבים שהדברים שכתבתי יכולים לגרום לכך שעוד אנשים ישאלו עצמם את השאלה החשובה הזו, אשמח אם תשתפו את המאמר.

אני מחפש תשובה לשאלה הזו כבר שנה. לא מצאתי. לא רק שלא מצאתי תשובה שתניח את דעתי, אלא לא מצאתי תשובה בכלל. לא שמעתי אף נציג של משרד הבריאות ואף חבר ממשלה שמסביר מה צריך לקרות כדי שמצב החירום יסתיים. אם גם אתם לא מצאתם עדיין תשובה כזאת, אני מבקש מכם – המשיכו לחפש. למה אני מתעקש על הנקודה הספציפית הזאת? כי אני חושב שמדובר בנקודה פשוטה שאמורה להדליק נורות אדומות אצל מי שמנסה לענות על השאלה.

במחקר שלי היה הרבה יותר מאשר השאלה הזאת שלא קיבלה מענה. המסקנות שלי הן שישנה פגיעה קשה ביותר בציבור, שנמשכת כבר שנה שלמה, שהיא מיותרת לחלוטין ונובעת משיקולים זרים. אם חיפשתם מספיק, ואתם חושבים, כמוני, אז אני מזמין אתכם להצטרף אלי ולרבים נוספים, ויחד נפעל למען שיפור המציאות העקומה שהביאה את השלטון להכריז על מצב חירום ממניעים זרים שאינם טובת הציבור.

בעולם שלנו לא חסרות צרות, ואני לגמרי מבין אנשים שלא מעניין אותם להיכנס לעומק בסיפור הזה. גם אם הם מרגישים שמשהו לא תקין מתרחש פה, הם מרגישים שהעניין רחוק מהם, שהם לא מבינים עד הסוף מה בדיוק לא תקין פה ומה הם יכולים לעשות לגבי זה. רוב האנשים אינם אנשי רפואה, והם משאירים את העניינים האלה למי שמבין – אנשי רפואה, מדע ואקדמיה. בתור מי שתשוקתו בריאות ורפואה, ובתור מי שרואה איך הגענו לאיפה שאנחנו היום ולאן אנחנו עלולים עוד להגיע, תפקידי לנסות לגרום לאותם אנשים להיכנס לראש שלי, להראות להם מה אני רואה ומה אני מבין. אם אצליח, הם מיד יהפכו לחלק מהפיתרון.

ממה אני כל-כך מודאג? למה אני עושה מה שאני עושה? כי מה שאני רואה זה שאירועי השנה האחרונה הובילו אותנו בדרך המלך לכפיית חיסונים. המציאות שאני חושש ממנה היא מציאות שבה החברה תקבל על עצמה חובת חיסונים לכל. אני חושש מזה שבעוד 30 שנים אנשים יקבלו זריקות תקופתיות (לפי החלטת השלטון) כמו שהם משלמים ביטוח לאומי – כולם עושים את זה. אין אופציה שלא. זה חובה. זה למען החברה. זה לקחת חלק בחברה. ולמה אני כל-כך חושש מזה?
(א) כי ראיתי באיזה חטאים איומים נולד חיסון החובה הראשון, החיסון לקורונה. ואני יכול רק לדמיין אילו דברים נוראיים יתאפשרו בהמשך.
(ב) כי אני מאמין ב-חירות – אני חושב שברגע שהשלטון כופה על האזרחים טיפול רפואי, זו רגל בדלת שמאחוריה יש רק המון תרחישים נוראיים. אסור לנו להעביר את הזכות על גופנו לשלטון.
אני מרגיש שמתקיימת מלחמה על הגוף שלנו, וזו מלחמה שאני מתכוון להילחם בה כמיטב יכולתי. אני לא אקבל מצב שבו השלטון כופה על האזרחים טיפול רפואי. אנחנו כבר שם – התהליך הזה בעיצומו, והמציאות הנוכחית היא שאנשים מודרים מן החברה בגלל בחירתם שלא להתחסן (בין השאר, היום מאוד קשה להתקבל לעבודה אם אתה לא מחוסן). כפיית החיסונים מקבעת שורשים שהולכים ומתחזקים ומתעמקים בכל יום שעובר. אני מתפלל לכך שננצח במלחמה, ושבעוד 30 שנים לא רק שלא יהיה זכר לכפיית חיסונים, אלא גם שיהיו כאן מערכות בריאות אמיתיות, נקיות, ששמות במקום הראשון את בריאות וטובת הציבור. מערכות כאלה ייראו שונה ממה שאנחנו מכירים, והם לעולם לא יאפשרו את אירועי השנה האחרונה. אני מתפלל לכך, ופועל למען כך. אם תתקבע מספיק חזק כפיית חיסונים, לא תהיה דרך חזרה – יש נורמות וחוקים שברגע שהם מתקבעים, זה ממש-ממש קשה לבטלם. זה אחד מהם (חוק מע"מ אפס באילת הוא דוגמה לחוק כזה מתחום אחר). למה זה ככה? כי ברגע ש"המדע הוכיח" שהחיסון מביא ליותר תועלת מנזק ברמת המאקרו, זה כבר לא מוסרי להמשיך לבדוק את זה. זהו – כולם צריכים לקבל את החיסונים האלה עד סוף הדורות. עד כדי שוועדות אתיקה לא יאשרו מחקר בו ישנם לא-מחוסנים. ולמה המרכאות? כי המציאות של היום היא שהמדע הרפואי נקנה. כסף קונה "מדע" ו-"הוכחות". בעזרת כסף אפשר לקנות "הוכחות מדעיות" לכמעט כל דבר. אני יודע, הפסקה האחרונה כבדה מדי. אני לא כל-כך מסביר איך הגעתי למסקנות ולחששות האלה. אני לא מצפה מכם להבין אותי דרך הפסקה הזאת או דרך המאמר כולו. אבל היה חשוב לי להגיד את השורה התחתונה – להסביר לכם למה אני נלחם. יש לי עוד המון להגיד. אם סקרנתי אתכם, אני מזמין אתכם לקרוא דברים נוספים שאני כותב בפייסבוק, וגם ליצור איתי קשר – אשמח לדבר. שלחו לי הודעה בפייסבוק.

לסיום, נחזור לנושא המאמר המקורי.

אני לא 'מכחיש קורונה', אבל בהחלט אפשר לקרוא לי 'מכחיש מצב חירום בשל נגיף קורונה'.

לא משנה האם, כמה ואיזה מחקר עשיתם, ומה המסקנות שלכם, אני שולח לכם חיבוק גדול והרבה אהבה. אני שמח שקראתם את הפוסט שלי, ואשמח לשמוע דעתכם.

איתן מרשנד 4.04.2021 מאמרים