ה-FDA, ה-CDC וה-EMA ידעו שחלקיקי הננו של חיסוני ה-mRNA אינם נותרים באתר ההזרקה אלא מגיעים עם זרם הדם לכל איברי הגוף, וכמו כן, שהחיסונים הללו עלולים לגרום לדלקת בשריר הלב

 

דומה שמגיפה מוזרה מתרחשת לפתע פתאום בקרב צעירים ובני נוער, כולל ספורטאי עלית. מגיפה של עלייה חדה בתמותה בקרב צעירים עד גיל 30, של מקרי מוות פתאומי, דלקות בשריר הלב, שבץ מוחי, אירועי קרישיות חמורים ושורה של "תסחיפי מי שפיר" בקרב יולדות צעירות.
בזמן שהמגיפה הפתאומית הזו הולכת ומתפשטת, מתברר עכשיו שה-FDA, ה-CDC וה-EMA ידעו היטב שחלקיקי הננו של חיסוני ה-mRNA אינם נותרים באתר ההזרקה כפי שהן טענו בנחרצות במשך חודשים ארוכים, אלא מגיעים עם זרם הדם לכל הגוף – למוח, ללב, לכבד, לאשכים, לשחלות ועוד. הן גם ידעו היטב שחיסוני ה-mRNA עלולים לגרום לדלקת בשריר הלב. המאמר שלפניכם מסכם מספר מחקרים שפורסמו לאחרונה, ושחשפו את העובדות האלה.

את העובדה שחלקיקי הננו אינם נותרים באתר ההזרקה ידעו הרשויות כבר לא מעט זמן, וממספר מקורות. בראש ובראשונה, הם ידעו את זה ממחקר שנערך על ידי לא אחרת מאשר חברת פייזר עצמה. המחקר, שנקרא "מחקר ביו-הפצה" 1 הוגדר על ידי החברה כחסוי ("Pfizer confidential") ונחשף בזכות גישה שהעניקה סוכנות התרופות היפנית למספר חוקרים.

המחקר עשה שימוש באנזימים זרחניים ובסמנים רדיו-איזוטופיים כדי לאתר באופן מדויק את חלקיקי הננו של ה-mRNA בגוף. בניגוד להנחות המוקדמות שלהם, החוקרים מצאו שחלקיקי הננו הליפידיים (LNPs), אלה שמכילים את קוד ה-mRNA שמורה לתאים לייצר את חלבון הספייק, אינם נותרים באתר ההזרקה, אלא חודרים למחזור הדם ומגיעים באמצעותו למגוון רקמות ואתרים בגוף, כולל המוח, הטחול, המעי הגס, הלב, הכבד, הריאות, בלוטת יותרת הכליה, בלוטת האדרנל, האשכים והשחלות. באופן מטריד, הריכוזים הגבוהים ביותר נמצאו בשחלות, מה שמעלה שאלות עצומות לגבי השלכות החיסון על הפוריות (בטבלה המצורפת בתמונה תוכלו לראות את הצטברות החלקיקים (במיקרוגרמים) בכל אחד מהאיברים לאחר החיסון.

גם לגבי החיסון של מודרנה, דו"ח הערכה שביצעה סוכנות התרופות האירופאית (EMA) ופורסם במרץ השנה ציין כי במחקר שנערך בחולדות, ריכוזי mRNA נמצאו ברמה הניתנת לכימות במרבית הרקמות שנבדקו שעתיים לאחר החיסון, והגיעו לשיא בין שעתיים לבין 24 שעות לאחר החיסון (2, עמ' 47). מלבד אתר ההזרקה (השריר) ובלוטות הלימפה, ריכוזי mRNA נמצאו בטחול ובעיניים, בלב, בריאות ובאשכים. כמו כן אותר mRNA ברקמות המוח. למרות שמדובר בריכוז נמוך, של כ-2%-4% מהרמה שנמצאה בפלזמה, מחברי הדו"ח כותבים כי עובדה זו מצביעה על כך שחלקיקי הננו הנושאים את ה-mRNA חוצים את מחסום הדם-מוח.

למען האמת, חיסוני הקורונה מבוססי ה-mRNA הם לא הראשונים שהצביעו על כך שהננו חלקיקים הליפידיים אינם נותרים באתר ההזרקה. מאמר שפורסם במאי השנה בכתב העת International Journal of Vaccine Theory, Practice, and Research על ידי שני חוקרים בשם סטפני סנף וגרג ניי, מציג מספר מחקרים שהדגימו עובדה זו (3). כך לדוגמה, במחקר על חיסון שפעת המבוסס על mRNA שפורסם ב-2017 בכתב העת Molecular Therapy נמצאו ריכוזי mRNA במגוון איברים בגוף. באופן לא מפתיע, הריכוז הגבוה ביותר היה בשריר באתר ההזרקה, אך ריכוזים גבוהים נמצאו גם בבלוטות הלימפה, בטחול ובכבד. החוקרים הגיעו למסקנה כי ה- mRNA מתפזר מאתר ההזרקה לכבד וטחול דרך מערכת הלימפה, ובסופו של דבר מגיע למחזור הדם הכללי. זה קורה לדבריהם ככל הנראה באמצעות הובלתו בתוך מקרופאגים ותאי חיסון אחרים אותו, שבאמצעותם הוא מגיע גם למוח, אם כי ברמות נמוכות בהרבה (4). דוח ההערכה של סוכנות התרופות האירופית לגבי חיסון מודרנה ציין אף הוא כי ניתן לאתר mRNA במוח לאחר מתן תוך שרירי בכ -2% מהרמה שנמצאה בפלסמה.

אבל מתברר שלא רק ה-mRNA, אלא חלבון הספייק עצמו נמצא בזרם הדם של המשתתפים לאחר חיסון mRNA. כך נמצא במחקר שפורסם במאי בכתב העת Clinical Infectious Diseases. במחקר, שנערך בבית החולים Brigham and Women’s Hospital, השתתפו 13 אנשי צוות רפואי צעירים (גיל ממוצע 24), גברים ונשים ללא היסטוריה של הידבקות בקורונה, שקיבלו את החיסון של מודרנה. המשתתפים עברו בדיקות דם ב-10-13 נקודות זמן שונות בין היום הראשון ליום ה-29 לאחר מנת החיסון הראשונה, ובין היום הראשון ליום ה-28 לאחר המנה השנייה. החוקרים זיהו את חלבון הספייק בזרם הדם של 11 מתוך 13 המשתתפים כבר יום אחד לאחר המנה הראשונה (5).

למעשה, כפי שהתגלה במחקר שפורסם כבר בדצמבר בכתב העת Nature Neuroscience, חלבון הספייק עצמו יכול לחצות את מחסום הדם-מוח (6). המחקר, שבוצע בעכברים, הראה כי חלבון הספייק חוצה בקלות את מחסום הדם-מוח ומגיע לאזורים נרחבים במוח. לדברי החוקרים, חדירה נרחבת כזו למוח יכולה להסביר את ההשפעות המגוונות של חלבון הספייק ושל הנגיף כמו אנצפליטיס (דלקת מוחית), בעיות נשימה ואבדן חוש ריח.

ד"ר בירם ברידל, מומחה לאימונולוגיה נגיפית מאוניברסיטת גואלף בקנדה התומך בחיסונים, אמר בעקבות הממצאים הללו לפני כמה ימים בראיון לתוכנית On Point עם אלכס פרסון שהעובדה שחלבון הספייק יכול לחצות את מחסום הדם-מוח יכולה להסביר מדוע לעתים קרובות מדווחות בעקבות החיסון תופעות של קרישי דם קטלניים במוח. "ידענו כבר זמן רב שחלבון הספייק הוא חלבון פתוגני. זהו רעל שעלול לגרום נזק בגופנו אם יגיע למחזור הדם. כעת, יש לנו עדויות ברורות לכך שהחיסונים המייצרים את התאים בשרירי הדלתא שלנו מייצרים את החלבון הזה, [אנו יודעים כעת] החיסון עצמו בתוספת החלבון מגיע למחזור הדם. כאשר הוא נמצא במחזור הדם, חלבון הספייק יכול להיקשר לקולטנים שנמצאים על טסיות הדם שלנו ולתאים שמרפדים את כלי הדם שלנו. כשזה קורה, זה יכול לעשות אחד משני דברים: זה יכול לגרום להצטברות טסיות דם, וזה יכול להוביל לקרישה – בדיוק בגלל זה ראינו הפרעות בקרישה הקשורות לחיסונים האלה. זה יכול להוביל גם לדימום, וכמובן שהלב מעורב, שהוא חלק ממערכת הלב וכלי הדם, ולכן אנו רואים בעיות לב".

דלקת בשריר הלב – האומנם זו הפתעה?
בשבועות האחרונים רשויות הבריאות בארה"ב, באירופה ובישראל מעמידות פני מופתעות למשמע ה"גילוי" שלפיו חיסוני ה-mRNA עלולים לגרום לדלקת בשריר הלב, אבל מתברר שלמעשה, הן ידעו כבר בדצמבר, ממש בתחילת קמפיין החיסונים הגלובלי, שהסכנה הזו קיימת.

המידע הגיע ממאמר שפורסם בדצמבר בשרת הטרום פרסום bioRxiv, אשר נערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה. החוקרים ביקשו לבדוק האם חלבון הספייק לבדו, ללא אלמנטים ויראליים אחרים, מסוגל לגרום לבעיות בתאי הלב (7).
למטרה זו, הם בחנו את ההשפעות של חלבון הספייק על תאי לב, ודיווחו כי בפעם הראשונה הם מראים שחלבון הספייק לבדו מעורר שינויים פונקציונליים בתאי הלב. שינויים אלה התבטאו בין היתר בהפרשת מולקולות פרו-דלקתיות שמעורבות בסערה ציטוקינית – אותה סערה מפורסמת שלמדנו שנגיף הקורונה מעורר, בייצור גורמים מעודדי אפופטוזיס (מוות תאי מתוכנן) האחראים למות התאים ועוד. מסקנת החוקרים הייתה שחלבון הספייק אכן יכול לגרום לחוסר תפקוד של תאי הלב.

מאמר נוסף שמחזק את הממצאים האלה הוצג לפני מספר ימים על ידי ד"ר ג'יין רובי בתוכניתו של סטיו פטרס. מהמאמר, שפורסם במרץ בכתב העת IJC Heart & Vasculature, עולה כי "קיים חשש (להתפתחות מיוקרדיטיס) לחולים שחוו זיהום SARS-COV-2 קודם, מכיוון שנבדקים אלה לא נבדקו בניסויים (8). תגובתיות מערכתית, שהובילה לתופעות לוואי מערכתיות התרחשה לעיתים קרובות לאחר מינון 2, ותוך יומיים לאחר החיסון. המאמר מתאר מקרה של מיוקרדיטיס שאירע בתוך ימים ספורים מהמנה השנייה של חיסון פייזר.

הגילוי ההרסני שחלבוני הספייק מגיעים לזרם הדם משאיר את הדלת פתוחה לרווחה לשאלות לגיטימיות רבות אחרות בנוגע לבטיחות ארוכת הטווח של חיסוני ה-mRNA. למשל, מה תהיינה ההשלכות של העובדה שחלקיקי הננו מצטברים בשחלות?

“עשינו טעות גדולה", אמר ד"ר ברידל. "לא הבנו את זה עד עכשיו. חשבנו שחלבון הספייק הוא אנטיגן מטרה נהדר. מעולם לא ידענו שחלבון הספייק עצמו הוא רעלן והוא חלבון פתוגני. אז על ידי חיסון אנשים אנו מחסנים אותם בשוגג עם רעלן. בחלק מהאנשים זה נכנס למחזור הדם, וכשזה קורה, אצל אנשים מסוימים זה יכול לגרום נזק, במיוחד למערכת הלב וכלי הדם".

Image
מתוך המחקר שנחשף על ידי רשות הבריאות ביפן: חלקיקי הננו של החיסון נמצאים
בכל איברי הגוף, ובכמויות גדולות במיוחד בשחלות

הכותבת היא חוקרת תקשורת סיכונים ותקשורת בריאות. מרצה לתקשורת בריאות בתוכנית הבינלאומית בבית הספר סמי עופר לתקשורת, המרכז הבינתחומי הרצליה, ובאוניברסיטת חיפה.

מקורות

  1. SARS-CoV-2 mRNA Vaccine (BNT162, PF-07302048). PFIZER CONFIDENTIAL. https://www.pmda.go.jp/drugs/2021/P20210212001/672212000_30300AMX00231_I100_1.pdf
  2. EMA. (2020). Assessment report: COVID-19 Vaccine Moderna. https://www.ema.europa.eu/en/documents/assessment-report/covid-19-vaccine-moderna-epar-public-assessment-report_en.pdf
  3. Senef & Nigh. (2021). Worse Than the Disease? Reviewing Some Possible Unintended Consequences of the mRNA Vaccines Against COVID-19. International Journal of Vaccine Theory, Practice, and Research. https://ijvtpr.com/index.php/IJVTPR/article/view/23
  4. Bahl et al. (2017). Preclinical and Clinical Demonstration of Immunogenicity by mRNA Vaccines against H10N8 and H7N9 Influenza Viruses. Molecular Therapy 25(6): 1316-1327. http://dx.doi.org/10.1016/j.ymthe.2017.03.035.
  5. https://academic.oup.com/cid/advance-article/doi/10.1093/cid/ciab465/6279075
  6. Rhea et al. (2020). The S1 protein of SARS-CoV-2 crosses the blood–brain barrier in mice. nature neuroscience. https://www.nature.com/articles/s41593-020-00771-8
  7. Avolio et al. (2021). The SARS-CoV-2 spike protein disrupts the cooperative function of human cardiac pericytes – endothelial cells through CD147 receptor-mediated signalling: a potential non-infective mechanism of COVID-19 microvascular disease. Biorxiv. https://www.biorxiv.org/content/10.1101/2020.12.21.423721v1.full
  8. Ammirati. (2021). Temporal relation between second dose BNT162b2 mRNA Covid-19 vaccine and cardiac involvement in a patient with previous SARS-COV-2 infection. IJC Heart & Vasculature. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC8011690

 

ד"ר יפה שיר-רז 16.06.2021 מאמרים

חוקרת תקשורת סיכונים ותקשורת בריאות. מרצה לתקשורת בריאות בתוכנית הבינלאומית בבית הספר סמי עופר לתקשורת, המרכז הבינתחומי הרצליה, ובאוניברסיטת חיפה