בס"ד                                                                               20.12.20

מצעד האיוולת מגיע לשיאו

ימים אלה, הם ימים של תקווה – להצלחת החיסונים ולסופו של הסיוט, שאותו עברנו כולנו במשבר הקורונה.

 

אך – דווקא בימים אלה מגיעה האיוולת השילטונית לשיאה.

 

מתחילת המגיפה במרץ, פניות שלי כמו של רופאים ומדענים רבים אחרים, למקד את כל המשאבים והתושיה למיגון המבוגרים ובעלי גורמי הסיכון בלבד ולאפשר לצעירים לרכוש עמידות – נידחו על הסף.

 

ממקורות פנימיים במשרד הבריאות, הסתבר לי כבר אז, שנתניהו עצמו -הוא המונע כל דיון רציני באופציה זו, אף שהיתה עשויה למנוע חורבן כלכלי, הרס מערכת החינוך, מיטוט עולם התרבות והתיירות, ולא פחות מכך – למנוע בדידות וסבל אנושי בהיקפים בלתי נתפסים.

מעל הכל יכולנו להציל חיים רבים של מבוגרים או בעלי גורמי סיכון, שלא זכו במיגון הנאות, בעת שמירב תשומת הלב הוקדשה, ועדיין מוקדשת, לרדיפת ילדים, נערים, בחורי ישיבה וחיילים, שבהם אין שום סיכון משמעותי למחלה קשה או חלילה, לתמותה.

 

לא עזרה "עצומת הרופאים נגד מדיניות משרד הבריאות בנושא הקורונה", שיזמתי ביולי, שחתמו עליה 204 רופאים, מכל תחומי הרפואה.

 

לא עזרה בהמשך "עצומת המדענים והרופאים"  של "מודל הגיון בריא" עליה חתמו  כ 160 ממיטב המדענים והרופאים בישראל.

 

לא עזרה העצומה הבינלאומית ("הצהרת ברינגטון"), שאף היא זהה לגישת "מודל הגיון בריא", ועליה חתומים עשרות אלפי רופאים בעולם כולו.

 

פניות ישירות רבות למקבלי ההחלטות, חברי כנסת, שרים ויועצים – כולם נענו בכתף קרה ובסירוב בוטה לדון בפתיחות וברצינות בגישתנו, אף שיכלה למנוע סבל כה נרחב ולהציל חיים רבים.

 

כמי שבחר בנתניהו בבחירות האחרונות, האמין בו ודן אותו תמיד לכף זכות –  עמדתי נדהם. לא הבנתי למה הוא נוהג באטימות שכזו? מה עומד מאחורי הסירוב המוחלט שלו, לאפשר, לכל הפחות, דיון רציני ב"איפכא מסתברא", אחרי לקח "הקיבעון בקונספציה" במלחמת יום הכיפורים?

 

תחילה חשבתי שהסיבות הן פוליטיות בלבד – רצון, שהצליח, לפורר את מפלגת "כחול לבן" ו"העבודה" וכו'.

 

אך הגעתי למסקנה מצערת, שביסוד גישתו של נתניהו עומד דבר אחר:

 

משמעותה של מנהיגות אמיתית

 

בן גוריון נטל סיכון עצום בהכרזה על מדינת  ישראל, וכך גם מנחם בגין בהחלטתו להפציץ את הכור בעירק.

גם ווינסטון צ'רצ'יל התחבט מרה ונטל סיכון גורלי – בהחלטתו – לא לאפשר פשרה עם אדולף היטלר, במאי 1940, כשסכנת פלישה ריחפה מעל בריטניה ובניגוד גמור לעצת קבינט המלחמה שלו.

 

מנהיגים גדולים אלה התייסרו בספקות קשים, אך נטלו הכרעות גדולות וגורליות, שתמיד כרוכות בסיכון, למען העם, שאותו כה אהבו.

 

נתניהו לא נהג כמותם במשבר הקורונה.

 

מנהיגות אמיתית לא התגלתה בו בעת קשה זו:

 

אין קל מלהטיל סגרים  ומגבלות.

הכל פשוט כשלא נוטלים סיכון כלשהו.

כך אנו פוטרים את עצמנו מהצורך בהכרעה בעלת משמעות –  שתמיד כרוכה בספקות ובנטילת סיכון – למען משהו שחשיבותו גדולה בעינינו ולמענו אנו מוכנים להקריב.

 

ומדוע אנשי משרד הבריאות שיתפו  פעולה עם גישה הרסנית זו ?

 

מעבר לצייתנות ל"רוח המפקד" ולהעדרה של אמפטיה עם מצוקתם הקשה של תושבי ישראל – עומדת לה כתמיד גם ה"עצלות הפקידותית":

הרבה יותר קל לחתום על דף נייר המטיל סגרים ומגבלות, שהורסים חייהם של מיליונים, מאשר להקדיש ימים ולילות למיפוי אוכלוסיית הסיכון ולהתארגנות נירחבת להגנתה הממוקדת.

 

כעת, נוכח החיסונים, שכולנו מתפללים להצלחתם  – נאלץ משרד הבריאות, בעל כורחו, למפות את אוכלוסיית הסיכון, לצורך התעדוף במתן החיסונים.

 

היה מקום לצפות, שלפחות כעת – המדיניות תהיה להתרכז במיגונם של המבוגרים ובעלי גורמי הסיכון ולשחרר את שאר המשק לחיי שיגרה  – מתוך הבנה שבעוד כחודשיים,  כל אוכלוסיית הסיכון תהיה כבר מחוסנת ותוכל לצאת אף היא לחיים רגילים.

 

אך לא:

 

הקבעון בקונספציה ההרסנית נמשך ללא הפוגות .

 

שוב מתוכננים סגרים והגבלות קשות, שמביאים את מצעד האיוולת לשיאו.

 

ושאלה אחרונה:

 

הרי "נס" הצלחת פיתוח החיסונים לא היה מובטח.

הוא יכול היה לארוך  שנים ואף להיכשל.

גם כעת "חרב" סכנת המוטציות בנגיף, שעלולות לפגוע ביעילות החיסונים אף היא מונחת על צווארינו.

 

האם במצבים אלה יש להמשיך לנצח בגישת הסגרים וההגבלות, שלא פתרו דבר ורק מוטטו את כולנו?

 

כמה סגרים והגבלות הדוקות עלינו לעבור, עד שיובן מה שאמרנו מתחילת המגיפה:

 

בנגיף המועבר טיפתית, שהרוב המכריע מהנדבקים בו הם אסימפטומטיים או עם מחלה קלה בלבד – שיטת הסגרים ו"קטיעת השרשרות" לא ניתנת למימוש.

 

זו מלחמה כנגד הרוח.

 

כשלון מדיניות הסגרים הוכחה שוב ושוב, ובסופם תמיד ההדבקה שבה ועולה.

 

המשך הקבעון במדיניות אטומה זו היא איוולת אכזרית, שאין לה כפרה.

 

ד"ר רוכברגר שמואל

ד"ר רוכברגר שמואל 20.12.2020 מאמרים