בחלוף חצי שנה מהתחלת מגיפת COVID-19, התחלואה בישראל במגמת עליה ( הנתון החשוב הוא מספר החולים הקשים ) והחלטה התקבלה בממשלה על הטלת סגר כללי חוזר, כאילו מדובר בצעד היעיל והאפקטיבי ביותר, נשק יום הדין העומד לרשותנו להכחדת הנגיף. סגר כללי שלאחריו יופעל המערך החדשני ל"קטיעת שרשרות ההדבקה" ולאחריו יגיע החיסון, שפיתוחו בישראל יקר ומיותר, ובא לציון גואל. אך כמו "אסטרטגית היציאה" מהסגר בגל הראשון מדובר בפעולות שיעילותן אינה ברורה ושספק אם יישומם בשטח יצלח.

העליה בתחלואה והטלת סגר שני הם תוצאת כשלון ממשלת ישראל בטיפול במגיפה. העיכובים בקבלת ההחלטות, הפוליטיזציה שלהן ואובדן אמון הציבור, להם אחראית הממשלה, הם אירועים המכשילים את מיגור המגיפה. האם היה עולה על הדעת במהלך מלחמה שהממשלה תעכב במשך שבועות קבלת החלטה על תכנית פעולה שהדרג המקצועי הצבאי מציע לה ? זה בדיוק מה שקרה עם תכנית הרמזור של הפרוייקטור שהממשלה עצמה מינתה, ושלא זכה לגיבויה.

סגר כללי לא הוכח כמונע תמותה ממגיפה. הוא רק "משטיח את העקומה" ודוחה את התחלואה ובסופו של דבר השטח תחת העקומה ( Area under the curve ) אינו משתנה. לסגר מלא יש לו השפעות לואי בריאותיות, חברתיות וכלכליות הרסניות. הבדידות, החרדה, הדכאון, ההזנחה באיזון מחלות כרוניות, האיחור בטיפול במצבים דחופים, החסך החינוכי בקרב ילדים והאלימות בבתים הסגורים הם מחיר בריאותי כבד מנשוא לשלם על סגר מלא. זהו מחיר שטרם נחקר וכומת די הצורך, אך כל מי שעובד בשטח בקוו הראשון ומטפל באנשים, ולא יושב מול הפלסמות עם הגרפים, עד לו ביום יום וחש אותו על בשרו. על המחיר הכלכלי והחברתי הכבד דומני שאין להכביר מילים. עוצר לילי הוא בכלל צעד נטול כל הגיון מקצועי, באשר צמצום המגעים שהוא משיג הינו מזערי.

לנגיף הקורונה החדש תכונה מיוחדת ההופכת את ההתמודדות עימו למאתגרת במיוחד. החולים בנגיף מדבקים גם בהיותם ללא סמני מחלה או ביומיים שלפני הופעת סמני המחלה הראשונים. זו הסיבה שהאפקטיביות של חקירות אפידמיולוגיות לזיהוי מגעים ובידודם הינה מוגבלת בעצירת התפשטות המחלה. המושג "קטיעת שרשרות ההדבקה" עלול להתברר על כן כמותג כושל, וההשקעה העצומה במערך החקירה הענקי המוקם, חשוב ככל שהוא, ראויה לכן לבחינה נוספת.

מה כן אפשר לעשות ? כשנמצאים בצרות חוזרים לבסיס. הבסיס לבלימת מחלה המועברת מאדם לאדם דרך האויר הם צעדי הריחוק הפיזי, 2 מטר ומסכות במקומות סגורים, אותו שינוי התנהגותי שהציבור טרם הבין והפנים את חשיבותו, מפאת חוסר האמון בממסד. כאשר הקמנו את צוות הטיפול במגפות בסוף שנות ה-80, נכלל בין חבריו פסיכולוג מומחה בהתנהגות אוכלוסיה, כדי שההתיחסות להיבטים התנהגותיים ורתימת הציבור לפעולות הנכונות תבוא לידי ביטוי בניהול המשבר. בעת הזאת אין טיפול נכון במרכיב הקריטי הזה, שהתנאי המרכזי להשגתו הוא קיומה של מנהיגות אמינה. בהיעדר אמון בקבלת ההחלטות ופיצוי כלכלי על הפגיעה בפרנסה, נכונות הציבור לשתף פעולה עם צעד דרקוני כסגר מלא  מוטלת בספק. להטלת גזירה שהציבור לא יעמוד בה ולאי ציות המוני עלולות להיות משמעויות כבדות.

ההגיון המקצועי חייב לעמוד ביסוד התכנית ולהיות ברור, מובן ומוטמע אצל כל אחד ואחת מאיתנו, בהתנהגות היום יומית, באחריות אישית ובערבות הדדית. אחריות של בני הדור הצעיר, החסין מפני מחלה קשה, לדור הותיק הפגיע בהרבה לסיבוכי המחלה ולתמותה ממנה. ההבחנה בהדבקה בין מקומות סגורים לבין האויר הפתוח צריכה אף היא להיות מודגשת בהנחיות. הכי בטוח באויר הפתוח: כל עוד אין מדובר בהתקהלות צפופה, אין צורך מקצועי בעטיית מסכה בחוץ. לעומת זאת עטיית מסכה במקום סגור חשובה מאד.

לאחר הגל הראשון מערכת הבריאות לא קבלה את המשאבים הדרושים כדי לתגבר אותה. זמן יקר ירד לטמיון. תגבור, ככל שבכלל נעשה, מתמקד היום ב"ברזלים" במקום בפן האנושי, בתוספת מיטות במקום להתמקד בתוספת כוח אדם ובדאגה לרווחת הצוותים השחוקים ולבטיחותם. הגורם המגביל את ספיקת מערכת הבריאות אינם מכונות ההנשמה והמיטות, אלא נשימתם ההולכת ומתקצרת של הרופאים והאחיות. יש מה לעשות: גיוס  רופאים ואחיות פנסיונרים למשימות בירוקרטיות שאינן כרוכות במגע ישיר עם חולים מפאת הסיכון ישחרר צוות רפואי לטיפול בחולים. צמצום פעילות ניתוחית אלקטיבית יאפשר לחזק את הצוותים במחלקות הפנימיות. מנהלי בתי החולים עדין נושאים את הטראומה שבהחלטת משרד הבריאות, השגויה אז, לסגור את הפעילות האלקטיבית בגל הראשון על אובדן ההכנסות שהיה כרוך בכך, אבל אם ידעו שיפוצו באופן מלא על צעד כזה השיקול הכלכלי לא ימנע מהם לקבל עתה את ההחלטה הנכונה ובזמן.

רבות דובר בימים האחרונים על דגל אדום שמערכת הבריאות הניפה לממשלה לנוכח הקושי. מערכת הבריאות עמוסה, הצוותים שחוקים, אבל היא רחוקה מקריסה. המסר שצריך לשדר הוא מסר של חוסן. הדגל האדום האמיתי שצוותי הרפואה מניפים הוא לממשלת ישראל, על הזנחה של מערכת הבריאות, על פוליטיזציה של קבלת החלטות בתחום המקצועי  ועל הפקרת הצוותים הרפואיים.

ארגון הבריאות העולמי מגדיר כך בריאות: "בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת, ולא רק היעדר מחלה". על מקבלי ההחלטות לראות את התמונה הרחבה, כדי שלא נשלם בבריאות הציבור כדי למנוע מחלה. לעת הזאת אין צורך בסגר מלא. דרושה מנהיגות שיודעת לקבל החלטות אמיצות, על פי שיקולים מקצועיים ולא פוליטיים, ולעמוד בפני לחצים. צעדי ריחוק פיזי, שתושקע בהם מחשבה מקצועית והגיונית עמוקה, עם אמות מידה אחידות לכל, ושמנהיגות אמת תדע לרתום את הציבור לנהוג לפיהם, עשויים להחזיר את אמון הציבור וישיגו תוצאה כוללת טובה יותר.

דר' יואב יחזקאלי 1.12.2020 מאמרים

פורסם ב Doctors Only ב17.09.2020